<h1>ספר התרומות שער כ"א חלק ג'</h1>
<h2>דף מא.</h2>
והיכא שטען לוה איני חייב בשטר זה כלום כי על תנאי נעשה שטר זה שאם אקיים ענין פלוני שאפטר ממנו מחוב זה, וקיימתי אותו ונפטרתי ממנו, והמלוה טוען כי שטרו בלא שום תנאי נעשה ביניהם. בהא ודאי הכין הוא דינא, אם כתוב בשטר כי נעשה בלא שום תנאי ושיור בעולם, אחר שכך כתוב בפירוש בתוך השטר אין ספק שאין בדברי הלוה ממש. ואף אם אין כתוב בשטר אלא בלא שום שיור בעולם, אף בזה כתבו חכמי נרבונה דאיתיה לתנאי בכלל שיור ותו לא מצי למימר לוה תנאי היו דברינו, ואף לא עדי השטר, דאינהו גופיהו מרעי לסהדותיהו, וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. והוא דהוי כתב ידן יוצא ממקום אחר. אבל אי לא כתוב בשטר לא בשום תנאי ולא בשום שיור וטען הלוה תנאי היה בו וקיימו ונפטר ממנו, ומלוה אינו מודה לו שתנאי היה ביניהם, ולית ליה סהדי דמסהדי, בהכי משבעינן ליה למלוה כדין מאן דמפיק שטרא אחבריה, דתנאי מילתא אחריתי היא ולא עקר שטרא בהאי טענה, ושטרא כדקאי קאי, דהא תנאי לא עקר לשטר מיד אלא לאחר זמן, ולא דאמי לאמנה ורבית ולשאר טענתא דעקרי לשטרא מיד. הלכך מהימן לוה בטענתיה ומשבעינן למלוה ושקיל. ואע"ג דאיכא נאמנות בשטרא, לא מעלה ולא מוריד, דכי המניה מפרעון המניה ולכל מאן דעקר שטרא מיד, אבל תנאי דלא עקר לשטרא אלא לאחר זמן והוא מלתא אחריתי, לא הימניה, והלכך משתבע ושקיל. אבל אי מודה מלוה דתנאי הוה ביניהון מיהו לא קיים תנאו והוא חייב בשטרו, הואיל והודה לדברי הלוה והוא מוציא והלוה מוחזק במעותיו, עליו לברר שזכה במעותיו ולא מהימנינן ליה במגו, דלא אמרינן מיגו לאפוקי ממונא. ואע"ג דאמרינן הני מילי בשטרא זיפא אבל בשטרא מעליא אמרינן מיגו, וכמו שכתבנו בשער י"ז, האי שטרא נמי כיון דקא מודי ליה דעל תנאי הוה ואי מקיים תנאיה הא לא חייל שיעבודיה, ולוה טעין דקיים תנאיה ולא חייל כלל, הלכך משתבע לוה ומפטר.
ואי אית ליה ללוה סהדי דמסהדי בההוא תנאה כדקאמר לוה, ולא קא מודה מלוה דהוה ביה תנאה, מקבלינן להו לסהדותיהו, ואפילו עדי השטר עצמן נאמנין לומר תנאי היו דברינו. דלא דמי למאן דטעין אמנה ורבית, דהתם עוקר גוף השטר, שלא ניתן ליכתב, אבל תנאי אינו עוקר מיד השטר, דתנאי מילתא אחריתי היא ומהמנו. וכדגרסינן בכתובות פרק שני [י"ט ע"ב], העדים שאמרו תנאי היו דברינו נאמנין. וכן הלכתא. וגרסינן נמי התם עד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי, אמר רב פפא תרויהו בשטרא מעליא קא מסהדי והאי דאמר תנאי הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. מתקיף רב הונא בריה דרב יהושע אי הכי אפילו תרויהו נמי, אלא אמרינן הני למיעקר סהדותיהו קא אתו, הכא נמי למיעקר סהדותיה קא אתי, ואם כן ליכא תרי חתומין בשטר ונפסל השטר. והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. הלכך הלווה נשבע היסת ונפטר לגמרי, והמלוה מחזיר לו את השטר. ולחייב ללוה שבועת התורה על שהיה מכחיש העד האומר אינו תנאי, אי אפשר לומר כן, שהרי העדים מכחישים זה את זה, ולא אלימא ההיא סהדותא לחיובי עליה שבועת עד אחד. ובזה יש מחלוקת בין בעלי הוראה, כי יש אומרין שאין נאמנין אלא בשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר או שאין עדים מצויין לקיימו. ואית דאמרי דאפילו כתב ידן יוצא ממקום אחר נאמנין כיון דתנאי מילתא אחריתי היא. וכבר כתבתי דעתם והארכתי בזה בספרי הנקרא זכרונות. וכתב רב מתתיא גאון ז"ל בתשובה דעד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי, אע"ג דקי"ל כרב הונא בריה דרב יהושע, כיון דאיכא רב נחמן [שבועות מ' ע"ב] דמיחייב שבועה ותקין הסת, משתבע לוה דתנאה הוה ומיפטר. ומיהו בשבועת היסת.
